מאחר וסרטן העור הינה מחלה דוגרת אשר מתפתחת אחרי שנים רבות ממועד החשיפה לשמש, אצל חולים רבים פורצת המחלה גם אחרי גיל 67. כל החולים בסרטן העור, כולל אלו שעברו את גיל הפרישה ומקבלים קצבת זקנה, יכולים וזכאים להגיש תביעה להכרה כנפגעי עבודה סרטן העור. המוסד לביטוח לאומי מכיר בחולי סרטן העור שעברו את גיל הפרישה כנפגעי עבודה סרטן העור ובעקבות כך הם זכאים לפנות לוועדה רפואית שתקבע את שיעור נכותם ובהתאם לגובה הנכות לקבל פיצוי כספי מהביטוח הלאומי (מענק חד פעמי או קצבה חודשית). הזכות להגיש תביעה להכרה כנפגע בעבודה בגין סרטן העור אינה מתיישנת לעולם.
ראשית תלוי בסוג הסרטן ומהו הטיפול שניתן בגין סרטן זה. את הנכות ניתן לחלק לנכות בגין הצלקות שנותרו כתוצאה מכריתת הגידולים בהתאם לסעיף 75 לתקנות. בנוסף ניתן לקבל נכות בגין השינויים על העור בעקבות הגידולים הסרטניים והטרום סרטניים בהתאם לסעיף 81 לתקנות. במקרה של מלנומה גרורתית, ניתן לקבל נכות, בנוסף לצלקת בהתאם לסעיף 1(3) לתקנות.
המסמכים הרפואיים העיקריים והחשובים ביותר שיש להציג לוועדה הרפואית הם הדוחות הפתולוגיים / היסתופתולוגיים המלמדים על סוג הגידול, עומקו ומיקומו, דוחות של הניתוחים בהם עבר הנפגע כריתת הגידולים וכן מסמכים על הטיפול הרפואי שניתן, במיוחד כאשר מדובר במלנומה, חשוב להציג תוצאות בדיקת CT של הגוף בה ניתן לראות האם הגידול שלח גרורות.
אנשים אשר מוכרים כנפגעי עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, וקיבלו אחוזי נכות יציבים בשיעור של 20% לפחות, יכולים לבחור בדרך נוספת, לשם קבלת הפיצויים, במקום קצבת הנכות החודשית. הם יכולים לבחור בקבלת מענק חד פעמי, במקום לקבל את הקצבה, הווה אומר, לבצע היוון קצבת נכות.
חישוב היוון קצבת הנכות מעבודה לתובעים שעברו את גיל הפרישה: סכום הקצבה X 36 חודשים.
חסרונות: היוון הקצבה אינו מאפשר פתיחת התיק מחדש. משהתבצע ההיוון, אי אפשר לשנות את ההחלטה ולחזור לקבל קצבה ואי אפשר להגיש בקשה להחמרת מצב במידה והמצב הרפואי בעקבות הפגיעה המוכרת הוחמר.
התשובה לכך שלילית. לא ניתן לקבל בישראל גם קצבת נכות מעבודה וגם קצבת זקנה. על הנפגע לבחור באיזו קצבה הוא בוחר. נפגע בעבודה יכול לבחור בקצבת הזקנה ולהגיש בקשה להוון את קצבת הנכות במענק חד פעמי. לחילופין, במידה ונפגע בעבודה אשר הגיע לגיל זקנה בחר להמשיך ולקבל את קצבת הנכות מעבודה, לא יהא זכאי לקבל את קצבת הזקנה. בכל שלב יוכל הנפגע לחזור ולבקש להוון את קצבת הנכות מעבודה ולחזור ולקבל את קצבת הזקנה.
על פי חוק זכויות החולה, ראשי כל אדם אשר מופיע בפני ועדה רפואית, להיות נוכח בבדיקה. בנוסף לכך כל אדם / נפגע אשר עומד בפני וועדה רפואית ראשי כי עו"ד או כל אדם אחר מטעמו יגיע עימו לוועדה ויטען בשמו בפני הועדה הרפואית את טיעוניו ותלונותיו, הן הרפואיים והן המשפטיים. יודגש כי אותו מלווה/ עוה"ד ראשי להיות נוכח ביחד עם הנפגע בחדר לאורך כל הוועדה הרפואית כולל בזמן הבדיקה הרפואית וראשי הוא לבקש לראות את מהלך הבדיקה עצמה, במיוחד על מנת שניתן יהא להגיש ערעור מנומק במידת הצורך.
במקרים בהם הכיר המוסד לביטוח לאומי בזכאות הנפגע, הוא רשאי בהתאם לסעיף 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ו – 1956, לשוב ולפנות לביטוח הלאומי לצורך בדיקה חוזרת, במידה ואכן חלה החמרה במצבו כתוצאה מהפגיעה.
לצורך קיום וועדה רפואית חוזרת, על הנפגע לפנות לרופא תעסוקתי או רופא מחוזי במסגרת קופת החולים, להציג בפניו את פרוטוקול הועדה הרפואית שקבעה את שיעור נכותו וכן מסמכים רפואיים עדכניים אשר מלמדים, כי חלה החמרה במצבו, לאחר שנקבעה לו דרגת נכות בביטוח הלאומי.
מקרים בהם תוגש בקשה להחמרת מצב:
א. התביעה הוכרה כפגיעה בעבודה, הפגימות הוכרו כקשורות לתאונה, נקבעה דרגת נכות לכל אחת מהפגימות, ולדעת רופא התעסוקה, יש כיום החמרה במצב הרפואי באחת מהפגימות או בכולן.
ב. חלפו שישה חודשים ממועד הוועדה האחרונה ונוספה פגימה חדשה שלא נדונה בוועדה הרפואית. במקרה זה על הוועדה לערוך דיון קשר סיבתי בין הפגימה החדשה ובין האירוע התאונתי.
ᅠ
בהתאם לחוק, נפגע עבודה שנקבעה לו דרגת נכות שבין 0%-9% אינו זכאי לתגמול כספי כלשהו מהמוסד לביטוח לאומי בגין הנכות שנקבע לו.
נפגע עבודה שנקבעה לו דרגת נכות בשיעור של 9%-19% יהא זכאי למענק חד פעמי בגין נכותו. גובה המענק נקבע בהתאם לשכר הרבע שנתי של החולה לפני מועד ההכרה בפגיעה X 75% X % הנכות X 43 מענקים.
חולה שנקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 20% ומעלה, יהא זכאי לקצבה חודשית בהתאם לדרגת הנכות והשכר הרבע שניתי שקדם למועד ההכרה.
ᅠ
תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, מאפשרת לוועדה הרפואית להגדיל את שיעור הנכות הרפואית שנקבעה במידה והוכח כי לנפגע ישנה ירידה בהכנסה כתוצאה מפגיעתו ונכותו.
הפעלתה של תקנה 15 יכולה להביא להעלאה של עד 50% מאחוזי הנכות הרפואית שנקבעה לתובע בוועדה הרפואית במקרים בהם ניכרת פגיעה בתפקודו של הנפגע וביכולתו לחזור אל עבודתו לאורך זמן ולשמר את אותה רמת הכנסה שהתקיימה קודם לפגיעה. (כלומר מי שנקבעה לו דרגת נכות של 20% והועדה המליצה להפעיל תקנה 15 במלואה, נכותו תעמוד על 30%).
הועדה הרפואית לערערים היא ועדה עצמאית אשר בסמכותה להגדיל את שיעור הנכות שקבעה הועדה מדרג ראשון, להשאיר את הנכות על כנה או להפחית מהנכות שקבעה הועדה מדרג ראשון במידה וסבורה היא כי הנכות שנקבעה בוועדה מדרג ראשון גבוה ואינה מתאימה את מצבו של הנפגע. למרות כי בפועל הפחתת אחוזי הנכות על ידי הועדה לערערים אינה דבר מקובל, על מגיש הערעור לדעת כי אפשרות של הפחתת אחוזי הנכות אפשרית, במיוחד באותם מקרים בהם היה שינוי במצב הנפגע. חשוב לציין כי במקרים אלו הוועדה הרפואית צריכה להזהיר את הנפגע בטרם היא מפחיתה את שיעור הנכות ולתת לו הזדמנות למשוך את הערעור.
למועד ההכרה בפגיעה משמעות חשובה בעיקר על גובה התגמול שיתקבל מהמוסד לביטוח לאומי שכן מועד זה יקבע את גובה השכר ממנו יעשה החישוב של המענק או הקצבה לה זכאי הנפגע בגין נכותו. במידה וברבע השנה שקדם למועד הפגיעה היתה לנפגע הכנסה נמוכה, דבר זה ישפיע ישירות על גובה התגמול שהנפגע יקבל מהביטוח הלאומי.
החלטת הועדה לערערים הינה סופית ועילה ניתן להגיש ערעור לבית הדין לעבודה בשאלות חוק בלבד ולא בשאלות רפואיות. דהיינו לא ניתן להגיש ערעור לבית הדין לעבודה כאשר הנפגע סבור שהועדה קבעה לו נכות רפואית נמוכה אשר אינו תואם את מצבו הרפואי. לאומת זאת, אם הועדה הרפואית לא התייחסה למסמך כלשהו ו/או לחוות דעת אותה הציג הנפגע בפני הועדה, יש מקום להגיש ערעור לבית הדין לעבודה.
בית הדין אינו בוחן את השיקולים הרפואיים של הוועדה והוא נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.