תקנה 18 - נכה נזקק

מטרת תקנה 18 א' הינה סוציאלית, היות והיא מנסה לתת מענה למצב שבו הנכות הזמנית שנקבעה ע"י ועדה רפואית הינה נמוכה מ- 100%, אך בכל זאת אין באפשרות הנכה לחזור לעבוד ולהשתכר. ההתמודדות הינה בכך שהנכה יחשב נכה נזקק, "כאילו" בעל 100% נכות והוא "יזכה" בקצבה חודשית גבוהה יותר, מזו שלה היה זוכה, אילו היו מחשבים אותה בהתאם לשיעור הנכות שנקבע לנפגע ע"י הועדה הרפואית.

תקנה 18 א' (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956, קובעת כי מי שהוכר כנפגע עבודה (בעקבות תאונת עבודה, מחלת מקצוע או מיקרוטראומה) ונקבעה לו ע"י ועדה רפואית במסגרת ביטוח לאומי נכות ל"זמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית" ונקבע ע"י ועדת רשות (ועדה נוספת במסגרת ביטוח לאומי) כי אין לו סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות כלומר, אינו משתכר ואין באפשרותו להשתכר, יחשב נכה נזקק.

תקנה 18 א' (ב) מסמיכה את ועדת הרשות לקבוע למי שלעדתה הינו נכה נזקק, נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית בשיעור של 100%, לתקופה שלא תעלה על 4 חודשים, וזאת גם אם נכותו של הנפגע בפועל (כפי שנקבעה ע"י ועדה רפואית במסגרת ביטוח לאומי) נמוכה משיעור של 100%.

בסיום התקופה של 4 החודשים הנ"ל, יכול מי שהוכר נכה נזקק, להגיש תביעה נוספת להמשך ההכרה כנכה נזקק, למשך תקופות נוספות, אך זאת בתנאי שהתקיימו התנאים שלעיל- נכות ל"זמן מוגבל או נכות שדרגתה זמנית" וכן כי אין לו בעקבות פגיעה בעבודה "סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות".

על דחיית הפעלה של תקנה 18 הנפגע יכול לערער בפני בית הדין לעבודה.