תאונת עבודה ומיקרוטראומה
מיקרוטראומה (תורת הפגיעות הקטנות) הינה פיקציה משפטית הבאה לעקוף את הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע שנקבעו ע"י המוסד לביטוח לאומי.
ביטוח לאומי בוחן את תביעת המיקרוטראומה בשני מסלולים: האחד- הכרת התובע כנפגע עבודה, השני- הכרת התובע כזכאי לקביעת נכות ועקב כך לקבלת קצבה.
ביטוח לאומי מקשה על התובעים להכרה במיקרוטראומה. התביעה מורכבת ולא קלה. לרוב, הבקשה נדחית בתביעה הראשונה, והתובע רשאי לפנות לבית הדין לענייני עבודה.
האדם שנפגע בעבודתו בצורה המוגדרת כמיקרוטראומה, צריך להוכיח כי קיים קשר עובדתי, סיבתי וישיר בין אותן פגיעות זעירות חוזרות ונשנות לבין מצבו הגופני- בריאותי. בהמשך יש צורך בקביעה רפואית המקשרת בין אותן פגיעות זעירות קיימות לבין הופעת הבעיה הרפואית / מחלה. ההכרה בכך שהפגיעה היא אכן תוצאה של פגיעה מעבודה, תיבחן בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה:
ארבעת התנאים היוצרים מיקרוטראומה:
א. התובע ביצע תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות פעמים אינספור ביום העבודה.
ב. אפשר לאתר את התנועות במקום ובזמן.
ג. כל תנועה הותירה פגיעה זעירה שאין לה תקנה.
ד. צירוף הפגיעות האלה גורם לפגימה הנטענת.
דוגמאות :
מבוטחים שהיו חשופים לשמש במשך שעות רבות בכל יום ושעורם היה חשוף לפגיעה חוזרת של השמש במהלך עבודתם וחלו בסרטן העור.
צרידות אצל מורה ותיקה המשתמשת במיתרי הקול במאמץ יתר, ויש ממצאים תואמים על המיתרים, תוכר כצירוף של מספר גדול של אירועים נפרדים.
חשיפה ממושכת לגרגרים זעירים של אבק, קמח, סובין או יסודות מזיקים אחרים, יכולים להיכלל אף הם בהגדרות המיקרוטראומה.
